קיפי, אופניק ושנות ה-80
Share
בשנות ה־80, מדינת ישראל הייתה מקום אחר לגמרי מזה שאנחנו מכירים היום. ערוץ טלוויזיה אחד בלבד שלט במסך – רשות השידור – ובמציאות כזו, כל תוכן ששודר הגיע כמעט לכל בית. המשמעות? 100% רייטינג, והשפעה תרבותית עמוקה במיוחד.
אחת התוכניות הבולטות והאהובות של התקופה הייתה רחוב סומסום, הגרסה המקומית של Sesame Street האמריקאית. כמו במדינות רבות בעולם, גם בישראל לא הסתפקו בדיבוב בלבד – אלא יצרו דמויות מקוריות שהשתלבו ברחוב הישראלי והפכו לחלק בלתי נפרד מהילדות של דור שלם.
הסדרה החלה את שידוריה בשנת 1983, ושילבה בין קטעים מדובבים של דמויות מוכרות כמו אריק ובנץ, עוגיפלצת וכרובי, לבין יצירה מקומית עם אופי ישראלי מובהק. כך נולדו שתי דמויות אייקוניות: קיפי ומשה אופניק.
את קיפי – הקיפוד עם הלב הגדול – יצר האמן הישראלי אבנר כץ, שגם גילם את בעל המאפייה ברחוב. קיפי עוצב כדמות שמגלמת משהו מאוד ישראלי: קוצני מבחוץ, אבל רך מבפנים. אגב, בתחילת הדרך כץ בכלל העדיף לקרוא לו “אריה”.
מנגד, משה אופניק – הדמות הצינית והמתבודדת – נוצרה על ידי Jim Henson Company, והוגדרה כבן דודו של Oscar the Grouch. השילוב בין קיפי לאופניק יצר דינמיקה מושלמת של ניגודים: חיובי מול שלילי, אופטימי מול סקפטי – איזון שהפך את הרחוב לחי, אמיתי ומרתק.
אבל מה קרה לדמויות האהובות האלה עם השנים?
כאן הסיפור נהיה מעט מעורפל. אין ודאות מוחלטת לגבי גורלה של הבובה המקורית של קיפי. יש מי שסבורים שהיא נהרסה עם הזמן, אך ההערכה הרווחת היא שהיא נשמרת במחסנים של Sesame Workshop בארצות הברית.
ומה לגבי משה אופניק? הבובה המקורית שלו דווקא כן שרדה – והיא נמצאת כיום אצל ערוץ הופ, שמחזיק בזכויות השידור של התוכנית בישראל.
וזו נקודה חשובה: למרות הזיקה הרגשית והזהות המקומית, רחוב סומסום היא לא יצירה ישראלית במקור. הזכויות על המותג, הדמויות והפורמט שייכות לגוף האמריקאי Sesame Workshop.
ובכל זאת – יש כאן הזדמנות.
בשנים האחרונות ניכר עניין מחודש בדמויות ובערכים של רחוב סומסום, גם בישראל וגם בעולם. מעבר לנוסטלגיה, מדובר בתוכן חינוכי איכותי, עם יכולת אמיתית להשפיע על דור חדש של ילדים.
למרות שזה אולי נראה מורכב, זה רחוק מלהיות בלתי אפשרי. ניתן להחזיר את ההפקה של רחוב סומסום לישראל, ליצור גרסה עדכנית, מקומית ורלוונטית – ולתת לילדים של היום חוויית ילדות עשירה, חכמה ומרגשת, בדיוק כמו שהייתה לנו.
האמריקאים, אגב, לא מתנגדים – ואפילו תומכים בפעילות בינלאומית של המותג, במיוחד בכל מה שקשור לתוכן חינוכי.
אז אולי הגיע הזמן לשאול את השאלה האמיתית:
מי מרים את הכפפה?